מ ב ו א
עבודה זו תציג את חיי הקהילה היהודית הסלובקית, אשר כמעט ונמחקה ע"י הנאצים ובנות בריתם בעת מלחמת העולם השניה.
מסמך זה מיועד להוות מעין תעודת זהות מוגבלת למדי של הישגיהם ופעילותיהם של יהודי סלובקיה, מכיוון ויהיה הדבר כמעט ובלתי אפשרי לכסות במלואם את כל תרומותיהם ופעילותיהם של יהודים אלו.
אני אתרכז יותר בצד הפוליטי מאשר בצד הדתי. בגלל מגבלת המקום, אבקש להתחיל עבודה זו בתוצאות המהפכה ההונגרית, ללא פירוט גורמיה. לאחר מכן נתקדם לעידן מלחמת העולם השנייה על כל השלכותיה ליהודי האזור. נוסיף את עליית האנטישמיות ביחד עם קרני האור בחייהם של היהודים, אלו הדברים הקטנים שהסבו נחת והביאו שמחה גדולה ליהודי סלובקיה.
בהתקרבנו לשנת 1939 שבה העבודה מסתיימת, ננסה לצייר תמונה של החיים תחת המשטר הסלובקי הפרו-נאצי.
התפתחויות פוליטיות לאחר מהפכת
1848
ביחד עם שאר יהודי הונגריה, יהודי סלובקיה (אשר היו בחבל בצפון הונגריה) סבלו מקשיים רבים כתוצאה מהמהפכה ההונגרית של 1848-9 אשר דוכאה ע"י האוסטרים.
בכדי להענישם על התפקיד הפעיל אשר רבים מהם נקטו בתנועה המהפכנית, הממשלה האוסטרית גבתה מיסים רבים מרוב הקהילות היהודיות. לבסוף, רוב המיסים האלו הוחזרו לקהילות, וזה בתנאי שהקהילות ינצלו אותם אך ורק לצורכי חינוך.
בשנת 1856 הקהילה של הומנה (Humenne) פתחה את בית הספר היסודי שלה, הראשון בכל מזרח סלובקיה. התיכונים היהודים של נובה מסטו נאד ואהום (nad Vahom Nove Mesto) וליפטובסקי סבאטי מיקולש, אשר נוסדו בתקופה זו, היו ברמה כה גבוהה עד שהורים גויים החלו לרשום את ילדיהם בתיכונים אלו. הפשרה החוקתית (אוסגלייך) שנחתמה ב-1867 בין אוסטריה והונגריה יצרה מלוכה כפולה (מונרכיה דואלית).
בהתאם לכך,מגיאר (הונגרית) נהייתה השפה הרשמית, וכן,השפה היחידה המותרת להוראה באזור ההונגרי של המלוכה.לסלובקים היה זה מקור טינה אשר גרמה למודעות לאומית מוגברת. יש עדות להזדהות יהודית עם רגשות ושאיפות לאומניות במאה ה-19 . למרות זאת, בשנים מאוחרות, אנטי-שמיים סלובקיים האשימו את היהודים בפעילות התומכת ב"מאגיאריזציה".
הראוריינטציה לאחר קריסת המונרכיה הדואלית
על אף שהמבנה הארגוני של הקהילות היהודיות לא השתנה באופן ניכר בארצות ההיסטוריות גם לאחר 1918, היו גורמים פוליטיים וחברתיים מסוימים אשר גרמו לתחייה של חיים יהודיים יצירתיים וחיוביים. הכוח המניע לרנסאנס זה בא, הן ברמה המעשית והן ברמה המחשבתית משתי מחנות מנוגדים – התנועה הצ'כית-יהודית הדוגלת באסימילציה מחד,והארגון הציוני מאידך. התפתחות זו נעזרה בהשפעה של הגורמים האורתודוקסים בסלובקיה. החלפתו של משטר דובר גרמנית ע"י ממשל צ'כוסלובקי, אשר בירתו בפראג, גרם אי-נחת ואכזבה רבה בקהילות היהודיות המערביות, אשר היו בעיקר מורכבות מדוברי גרמנית בעלי נטיות פרו-גרמניות. יהודים אלו ציפו כי תחת המשטר הצ'כוסלובקי החדש יישמרו כל זכויותיהם לחופש הפולחן ולאזרחות. הגישה הלאומנית עד מאד של הכנסייה והמדינה שמה את היהודים במצב אשר בו לא יכלו לדעת מה צופן להם העתיד .
בנקודה חיונית זו, התנועה הצ'כית-יהודית לפתע עלתה לראש החשיבות במאבק להישרדות היהדות האירופאית.
כתוצאה של חוקי המיעוטים של הרפובליקה, תומכי ההטמעה הגרמנית אשר גרו באזורים אשר בהם היוו הפרו- גרמניים הלא-יהודיים פחות מעשרים אחוז מכלל האוכלוסייה מצאו עצמם נדחקים מן תפקידי המפתח בקהילה.
תמיכה מעשית יותר ברנסאנס היהודי, בייחוד בכל אשר נוגע למסורת, באה משתי המחנות המנוגדים (הלאומנים והציוניים). ככל שהקהילות היהודיות של המחוזות המערביים כוננו יחסים קרובים יותר עם מקבליהם במחוזות המזרחיים, אשר הסתכלות עולמם ודרך חייהם היו לרוב אורתודוקסיים, האורתודוקסיה נהייתה חלק חיוני בתחיית שמירת המצוות בארצות ההיסטוריות. שלא כמו במקרה של המונרכיה האוסטרו-הונגרית, הממשל הצ'כוסלובקי דגל בפילוסופיה של חופש פולחן בלתי מתפשר. בניגוד לנהוג תחת החוק האוסטרי, בממשל הצ'כוסלובקי נישואים אזרחיים היו חוקיים ולא הייתה חובת הגעה לשיעורים דתיים בבתי הספר הציבוריים. בחטיבת הביניים, הוראה דתית התקיימה רק אם מספיק תלמידים חפצו בה. בתיכונים לא התקיימו שיעורים בנושאי דת ואמונה בכלל.
הבדלים דתיים
אופי הסנטימנט והביטוי הדתי של הרוב הגורף של יהודי סלובקיה היה ליברלי ובמסורת הטובה ביותר של התנועה הרפורמית המתונה אשר התפתחה בצל התקופה המנדלסונית. רוב היהודים בארצות אלו דיברו גרמנית, ולמעט קבוצה קטנה של ציונים, היו משוכנעים עד מעמקי נשמתם כי אינם חלק מה"אומה היהודית" אלא גרמנים.
אך בכל צ'כוסלובקיה לא הייתה שום תנועה מאורגנת של יהדות מתקדמת שניתן להשוותה לזו שבגרמניה, שקידמה באופן שיטתי את המימוש והאידיאולוגיה של דת ליברלית.
היהודים זכו לעתים תכופות לתמיכתם של האזרחים הלא-יהודים, שהיה להם חלק באירועים ההיסטוריים של היהודים שחיו בקרבם במשך מאות שנים. יהודי הארצות ההיסטוריות שהיגרו, לקחו איתם את השילוב יוצא הדופן הזה של שמרנות וליברליזם. לפיכך, אנו רשאים לומר שבאופן כללי, בזמן ייסודה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית ב-1918, היהודיות של היהודים בארצות ההיסטוריות אופיינה בתערובת של פולחן רפורמי "מואר", והערצה עמוקה לשרידי המורשת ששורשיהם נעוצים בעבר של אלף שנים כמעט.
האמנציפציה
ב-1867, הדיאט ההונגרי העביר סוף-סוף את חוק האמנציפציה, שהעניק זכויות אזרחיות ופוליטיות מלאות ליהודי הונגרי, ומכאן גם ליהודי סלובקיה.
בשנה שלאחר מכן התכנס קונגרס יהודי-הונגרי במטרה להקים גוף אדמיניסטרטיבי משותף של כל הקהילות היהודיות בהונגריה ובסלובקיה. הצעד הזה אמור היה לשים קץ לנטיות הבדלניות של היהודים האורתודוכסים. הקונפליקט בין היהודים האורתודוכסים ליהודים הליברלים בסלובקיה פרץ ב-1843, בויכוח על מיקומה של ה"במה" בבית הכנסת החדש בליפטובסקי סואטי מיקולאש. הקונפליקט הגיע
לשיאו ב-1866, כאשר המודרניסטים בנו שני צריחים בסגנון כנסייתי בבית הכנסת החדש של הקהילה היהודית בקושיצה. היהודים האורתודכסים התאחדו בקבוצה שכינתה עצמה "שומרי הדת". גוף זה שלח 48 נציגים לקונגרס היהודי-הונגרי שמושבו התכנס בין 14 בדצמבר 1868 ל-23 בפברואר 1869.
החוקים שקיבל הקונגרס אושרו מיידית ע"י הקיסר פרנץ יוזף הראשון בתוארו כמלך הונגריה, והיו מחייבים עבור כל הקהילות בהונגריה וסלובקיה.
ב-1871 היהודים האורתודכסים הצליחו להשיג מממשלת הונגריה אישור להקים ארגון דתי משלהם, שיהיה בעל הכרה רשמית.
הדבר פיצל את יהודי סלובקיה לשתי קבוצות יריבות, לכל אחת ארגונים בעלי הכרה רשמית משל עצמה: מחד קהילות הקונגרס , או ה"נאולוג", שייצגו יסודות ליברליים, ומאידך קהילות אורתודוכסיות עצמאיות.
בית-הכנסת
הקהילות היהודיות בארצות ההיסטוריות החזיקו בנוסח האשכנזי של המסורת. סידור התפילה שלהם, מנהגיהם וטקסיהם, חפצי הפולחן שלהם, החוקים שהסדירו את התנהגותם ואת מועדיהם, והפסיקות ההלכתיות שלהם – כולם היו חלק ממסורת שנמשכה מאז הקמתן של הקהילות היהודיות הראשונות במערב אירופה ובמרכזה.
זאת למרות העובדה שעד שלהי המאה ה-19, רוב המאמינים כבר לא הבינו את משמעות התפילות, ואף לא יכלו להבין את התכנים העבריים.
ביהכ"נ היה הביטוי העיקרי, ובמקרים רבים אף הביטוי המוחצן היחיד של הדת היהודית בקהילות. עבור מרבית המאמינים, הדרשה, יחד עם התרגום והביאור של פרשת השבוע בצ'כית או בגרמנית, היו המקור היחיד לחינוך דתי בקרב מבוגרים.
סלובקיה 1918-1939
שלא כמו בנסיבות ההיסטוריות בבוהמיה ומורביה, שיחרורה של סלובקיה לא יכולה להיות מוגדרת בכמות זמן כה קטנה כימים ספורים. ה28 לאוקטובר, 1918 היווה תחילתו של עידן חדש לארצות ההיסטוריות;אך בסלובקיה תקופת המעבר הייתה גדושה באי-שקט , התערבות צבאית ומהפכים פוליטיים. אלה נמשכו, אמנם באופן לא סדיר, מסוף אוקטובר 1918 ועד חתימת אמנת המיעוטים .
יש אשר יאמרו כי הצעד הממשי הראשון לקראת הגדרה עצמית סלובקית לאחר מלחמת העולם הראשונה התקיים ב30 לאוקטובר 1918, כאשר מנהיגים סלובקיים התאספו טורצ'יאנסקי סבטי מרטין בכדי להכריז כי הם מתנתקים מהונגריה, וכי סלובקיה תהיה חלק מהרפובליקה הצ'כוסלובקית החדשה. במעמד זה, הקימו גם את הועד הלאומי הסלובקי, כגוף ממשל אדורי זמני.
הממשל הרפובליקני ההונגרי החדש ניסה לשווא לשמר את סלובקיה כחלק אינטגרלי מהמדינה. בסוף מאי הכוחות הבולשביקים של בלה הון חצו את הגבול מהונגריה וכבשו חלק מסלובקיה. לאחר פקודת בעלי הברית נסוגו ההונגרים (30 ליוני), ועד ה24 ליולי 1919 כל איזור סלובקיה היה בידי הצ'כוסלובקים.
מכיוון וחשו סנטימנטים אנטישמיים עשרות שנים, מתפרעים סלובקיים נתנו פורקן לרגשות אלו על ידי ביזה של רכוש יהודי וסיכון חיי יהודים . בקושי הייתה קהילה יהודית בסלובקיה אשר לא נפגעה ממה שלימים יקרא "ביזות נובמבר" .
לאחר תקופה של שלום ושקט יחסיים, יהודים, ביחד עם שאר האזרחים שומרי החוק שאפו לתרום את חלקם לפיתוח המדינה הצעירה. פעילותם של יהודי סלובקיה בעשרים שנות הגיבוש הייתה מרחיקת לכת וניכרה בתחומים רבים. כלומר הורגשה השפעה של תרומת היהודים בכל תחומי החיים.
הם ארגוני כנס יהודי "אד הוק" בפיאשטני ב3 לנובמבר . חברי הכנס, לאחר התקשרות עם קבוצות אחרות, הצטרפו למשלחת היהודית הראשונה מסלובקיה שהשתתפה בקונגרס קק''ל אשר התכנס בפראג בין התאריכים 3-6 לינואר 1919.
התקשרות ראשונה זו בין מנהיגים יהודיים צ'כים וסלובקיים הייתה גורם מניעה בשיתוף הפעולה הפורה והמשמעותי אשר הביא לתוצאות מועילות לכלל יהודי צ'כוסלובקיה.
באותו האירוע הונחה אבן הפינה הרעיונית ליצירת מחוז ציוני בסלובקיה אשר יידמה לאזורים קיימים בבוהמיה ומורביה, ואשר מרכזו ישב בברטיסלבה.
חשוב לציין כי הסעיף הראשון מתוך המסמך בעל חמשת הנקודות שהופק ע"י האיחוד הצהיר בעזות מצח כי הצהרת בלפור , המאמצת בשמחה את משנת "על ארץ ישראל להיות לבית לעם היהודי הגולה." אחד ממעשיה הראשונה של האיחוד הייתה מתן עזרה לפליטי מלחמת העולם הראשונה. ועדה סוציו-אקונומית הוקמה למטרת הסרת עול הסבל של פרטים וקהילות יהודיות אלו ולהציע להם תעסוקה. הסיוע הפיננסי הראשון מהג'וינט.
עם חזרת הצירים מפראג, האיחוד הלאומי של יהודי סלובקיה יוסדה בכנס פיאשטני לפי מודל פראג והכנס היהודי הלאומי בברנו.
עוד נושא מיידי היה בעיית החינוך. שיעורים בשפה הסלובקית אורגנו בעבור כ200 מורים יהודיים בכדי לאפשר להם להמשיך וללמד בבתי הספר לאחר שסלובקית הוכרזה כשפה הרשמית . שבועון יהודי נוסד כקול עיתונאי לכלל יהודי סלובקיה ונהיה לגורם משמעותי במאבקם של חברי המיעוט היהודי להשוואת זכויות.
להקונגרס היהודי הראשון בתקופה שאחרי המלחמה התקיים בקרלובי בארי בין הראשון עד ה14 לספטמבר 1921, ביחד עם העובדה שכה רבים מן המנהיגים הציוניים הגיעו לצ'כוסלובקיה מכלל קצוות תבל השפיעה רבות על התנועה הציונית הצ'כית, ובייחוד בסלובקיה.
בעת ביקורו של הנשיא מסריק בסלובקיה בספטמבר, מנהיגים יהודים שאפו לגייס את עזרתו לשיפור מצב היהודים, במיוחד בכל אשר נגע לבחירות פרלמנטריות. עם הגעתו לברטיסלבה, הנשיא קיבל תזכיר מראש קק"ל המבקש שינוי בחוק הבחירות. הייתה גם כן בעיה של חוק המנוחה ביום א'. מספר רב של חנוונים יהודים ביקשו רשות להשאיר את חנויותיהם פתוחות לכמה שעות ביום א' בכדי לפצות על הפסדים שנגרמו עקב היותם סגורים בשבת.
ב1923 הבחירות המוניציפליות השניות הביאו לתוצאות מרשימות למפלגה היהודית, אשר במקומות רבים שילבה רשימות עם פלגים יהודיים שונים. מתוך ה211 מושבים של הפקידים המחוזיים, איחוד המפלגות היהודיות השיגו 7 מושבים. מחוז קוסיצ'ה אופיין בחוסר התיאום בין הפלגים האורתודוקסים והציוניים, ולכן שתי רשימות נפרדות רצו שם, כתוצאה רק שלוש כיסאות הושגה.
שנתיים אחרי הבחירות המוניציפליות המוצלחות, בנובמבר 1925, נערכו הבחירות הפרלמנטריות, המפלגה היהודית לא הצליחה להיכנס. מפלגת האיכרים הצ'כוסלובקית זכתה בבחירות ודבר זה העניק להם את מצב המובילים אשר הם הצליחו לשמר לעשור. מפלגה זו הצליחה לייצב את הכלכלה במדינה.
בתנאים נוחים אלה, גם חיי התרבות והחברה היהודים החלו לפרוח. ויצ"ו ברטיסלבה הוקם נתמך ע"י רשת של קבוצות מקומיות, ארגון זה לימים הפך לגורם מכריע בחינוך התרבות היהודית ולימוד השפה העברית, ובקשירת קשרים עם פלסטינה א"י.
הקק"ל רכש פיסת אדמה בפלסטינה למטרת הישוב הצ'כוסלובקי הראשון שם, נוריס. באותה השנה האוניברסיטה העברית בירושלים הוקמה, והתקיימה החגיגה בברטיסלבה עם הופעת אורח של תיאטרון הבמה. מנהיגים ציוניים נכבדים כגון חיים ויצמן, מנחם אוסישקין, נחום סוקולוב וז'בוטינסקי ביקרו בצ'כוסלובקיה באותה השנה.
כשאמורות היו להתקיים הבחירות החדשות לפרלמנט ב27 לאוקטובר 1929, מנהיגי המפלגה היהודית היו מודעים לעובדה שרשימה יהודית נפרדת לא תצליח, כפי שנסיון עבר הוכיח (1920 ו1925). לכן המפלגה היהודית נכנסה לבחירות הפרלמנטריות השלישיות מפלגות המיעוט הפולני עם רשימת מועמדים משותפת. לאחר צעד זה המיעוט היהודי זכה לראשונה ייצוג פרלמנטרי עם 2 נציגים.
שנות השפל הכלכלי תרמו לרצון הגובר של יהודים לעלות לפלסטינה .
בשנת 1933 המצב היה הגרוע ביותר אשר בא בו בזמן עם עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה. היות והאבטלה באזורים הגרמניים של הרפובליקה הייתה גרועה בהרבה מבשאר האזורים, לקימוניות הייתה קרקע פוריה לצמוח בה. הסלובקים דגלו יותר ויותר מנתק מצ'כוסלובקיה, או לחילופין, מתן אוטונומיה גדולה יותר לסלובקיה.
הגורם המשפיע ביותר היה מפלגת האזרחים הסלובקים, אשר מנהיגיה השפילו בציבור את המנהיגים הצ'כוסלובקים בניטרה ע"י הפיכת חגיגות הפריבינה להפגנת ענק לעצמאות סלובקית.
יהודים רבים שגרו באזורים כפריים היגרו לערים גדולות יותר וההגירה התקיימה ממזרח המדינה לכיוון לבוהמיה ומורביה. בו בזמן, הרצון לעלות ארצה התגבר עד מאוד בתקופה זו.
ב24 לאפריל 1936, הפגנות אנטי יהודיות התקיימו בברטיסלבה בעת הקרנת הסרט "הגולם". הסיבה היחידה להפגנות אלו הייתה כי הן נושא הסרט והן גיבוריו היו יהודים. אותו הסרט הוקרן בערים צ'כיות בלי לגרור שום תגובה עוינת מהציבור הכללי. בזמן ההפגנות, חברי תנועת הנוער של מפלגת האזרחים ניפצו חלונות ראווה ויהודים רבים הותקפו והוכו ברחובות ובאוניברסיטה.
במרץ 1937, קרול סידור, מנהיג המפלגה העממית הציע בועדת החוץ של הפרלמנט טרנספר של יהודי סלובקיה לבירובידז'אן. הוא טען לחוסר שטח מחיה ברפובליקה, ושליהודים ילודה גבוהה מאוד, וסיכם את דבר ע"י זה שאמר כי "כולם ממילא קומוניסטים" .
ה"NATIONAL OBSERVER" פרסם מאמר תחת הכותרת "צ'כוסלובקיה: מעוז יהודי עולמי". עיקר כוונתו הייתה לפליטים היהודים אשר באו מגרמניה ומצאו מקלט בצ'כוסלובקיה. רבים מבין אלו הגיעו גם לסלובקיה. הלאומנים התנגדו להגירה היהודית.
יוזף טיסו, אשר עמד בראש המפלגה העממית העיר כי "אפילו לרחמנות אנושית גבול טבעי".
על אף הסערה בפתח, הנוער היהודי נשאר אופטימי. קונגרס מכבי בז'ילינה, אשר התקיים ב6 ליולי, הביעה תקווה לעתיד ואששה את נאמנותם למולדת.
בקיץ התגברו הפרובוקציות האנטישמיות. בפגישה המונית בבארדיוו, אשר התקיימה תחת כיפת השמיים, קרול סידור שלהב את הקהל עם אזכורי "היסטוריקה". וקרא ליהודים "מרעילים ידועים לשמצה של מעיינות ובארות נוצריים, הוא נתן נימוק זה:"בעוד בימים עברו היהודים הרעילו את אבות אבותינו באלכוהול, כיום מרעילים הם את הנוער עם מרקסיזם."
השלום הסינטטי אשר בא אחרי מות מסריק לא שרד זמן רב. עם תחילת השנה החדשה, הנבדלים הסלובקיים החלו במסע חדש תחת הססמה "להתראות פראג". ססמה זו הוכחה כנבואית למחצה בגלל מבצע "פעולה ירוקה" של היטלר אשר מטרתה הייתה פירוק צ'כוסלובקיה לגורמים עד הראשון לאוקטובר 1938.
ב7 לאוק', הממשל הסלובקיה החדש הוקמ תחת הנהגת טיסו. צ'כוסלובקיה, אשר עכשיו באופן רשמי נקראה "צ'כו-סלובקיה" הפכה למדינה פדראלית, עם סלובקיה כגוש אוטונומי.
המשטר החד מפלגתי הטוטאליטרי החלה ביוזמתה להיפטר מיריביהם , התקשורת והוצאת המפלגה הקומוניסטית מן שורות החוק ב9 לאוקטובר.
בין ה16 ל17 לאוקטובר, התקיימה פגישה בין פילדמארשל גורינג ופרדינד דורצ'אנסקי, שר החוץ הסלובקי. מנהיגים סלובקיים הודיעו כי הטיפול ב"בעיה היהודית" תעשה בדומה לגרמניה, ואף הדגישה נקודה זו עד מאוד, ביודעם כי נקודה זו תחזק את מעמדם אצל הגרמנים.
הגישה הגרמנית הושפעה גם מגורמים אסטרטגיים חשובים, מכיוון וסלובקיה עמדה לספק כבישים, מסילות רכבת, מנחתים וכו' אשר יעזרו לרייך במלחמתה נגד פולין.
צעדה הראשון של האוטונומיה הסלובקית הייתה לגרש את כל הסטודנטים היהודים מאוניברסיטת ברטיסלבה. "משמר ההלינקה" ו"כוחות ההגנה ההתנדבותיים" של המיעוט הגרמני הפכו לכוחות המשטרה של הממשל החדש.
הכפשת יהודים וצ'כים הייתה האג'נדה החדשה בסלובקיה. הם נכלאו ורכוש יהודי נבזז. פרופוגנדה אנטי-יהודית, אשר עד לאותו שלב הסתתרה תחת סיסמאות לאומניות ודמגוגיות עכשיו דרשו במובהק כי רכוש אשר "נגנב" ע"י היהודים יוחזר אל העם. סלובקיים רבים ראו בסיסמאות אלו פורקן קל לתאוות בצעם.
ליהודים כבר לא הובטחה בטיחות ברחוב, במקומות ציבוריים ואף לא בביתם. פלג מזערי חיפש דרך לברוח מהמדינה .
ב18 לדצמבר, הבחירות הראשונות לדיאט הסלובקי התקיימו, ואורגנו תחת חסות ושליטה מריונטית של הנאצים. רק רשימה אחת של מועמדים הוגשה לבוחרים, וההצבעה התקיימה בגלוי.
ב1939 סלובקיה נהייתה לזירת טרור, אשר נשלח מוינה, אשר בה פעלה תחנת רדיו ששידרה פרופוגנדה אנטי-יהודית. בי"ז באדר, יום מות משה, בית הקברות היהודי של סטופאבה חולל, וצלבי קרס השחיטו את פני הקברים.
ב13 למרץ, ד"ר טיסו זומן לברלין. ביום הבא הפרלמנט הכריז על עצמאות סלובקיה. למחרת החל הכיבוש הנאצי בבוהמיה.
התקיים עוד מגע אחד עם יהודי סלובקיה באותו שנה הרת גורל. כאשר התכנס בז'נבה הקונגרס הציוני ה21 בתאריכים 16 עד 25
לאוגוסט, אף לא אחד מהצירים הסלובקים השתתפו בשום דיון, בראש מעייניהם עמדה סוגיה אחת בלבד, והיא לנצל את הקשר הציוני בכדי לגייס סיוע רחב היקף ככל האפשר לעלייה סלובקית לפלסטינה א"י.
למרות מאמציהם ולדאבונם המר, עד נעילת הקונגרס, השמש כבר שקעה ביבשת אירופה ופינתה דרך למה שלימים ייוודע כאחד העידנים האפלים בתולדות האנושות.
The Jews of Czechoslovakia vol.I (The Sociaty for the History of Czechoslovak Jews 1968, New York) -
The Jews of Czechoslovakia vol.II (The Sociaty for the History of Czechoslovak Jews 1971, New York) -
Jozef Lettrich, History of Modern Slovakia, London-New York 1956 -
