מ ב ו א

עבודה זו תציג את חיי הקהילה היהודית הסלובקית, אשר כמעט ונמחקה ע"י הנאצים ובנות בריתם בעת מלחמת העולם השניה.
מסמך זה מיועד להוות מעין תעודת זהות מוגבלת למדי של הישגיהם ופעילותיהם של יהודי סלובקיה, מכיוון ויהיה הדבר כמעט ובלתי אפשרי לכסות במלואם את כל תרומותיהם ופעילותיהם של יהודים אלו.
אני אתרכז יותר בצד הפוליטי מאשר בצד הדתי. בגלל מגבלת המקום, אבקש להתחיל עבודה זו בתוצאות המהפכה ההונגרית, ללא פירוט גורמיה. לאחר מכן נתקדם לעידן מלחמת העולם השנייה על כל השלכותיה ליהודי האזור. נוסיף את עליית האנטישמיות ביחד עם קרני האור בחייהם של היהודים, אלו הדברים הקטנים שהסבו נחת והביאו שמחה גדולה ליהודי סלובקיה.
בהתקרבנו לשנת 1939 שבה העבודה מסתיימת, ננסה לצייר תמונה של החיים תחת המשטר הסלובקי הפרו-נאצי.


התפתחויות פוליטיות לאחר מהפכת
1848

ביחד עם שאר יהודי הונגריה, יהודי סלובקיה (אשר היו בחבל בצפון הונגריה) סבלו מקשיים רבים כתוצאה מהמהפכה ההונגרית של 1848-9 אשר דוכאה ע"י האוסטרים.
בכדי להענישם על התפקיד הפעיל אשר רבים מהם נקטו בתנועה המהפכנית, הממשלה האוסטרית גבתה מיסים רבים מרוב הקהילות היהודיות. לבסוף, רוב המיסים האלו הוחזרו לקהילות, וזה בתנאי שהקהילות ינצלו אותם אך ורק לצורכי חינוך.
בשנת 1856 הקהילה של הומנה (Humenne) פתחה את בית הספר היסודי שלה, הראשון בכל מזרח סלובקיה. התיכונים היהודים של נובה מסטו נאד ואהום (nad Vahom Nove Mesto) וליפטובסקי סבאטי מיקולש, אשר נוסדו בתקופה זו, היו ברמה כה גבוהה עד שהורים גויים החלו לרשום את ילדיהם בתיכונים אלו. הפשרה החוקתית (אוסגלייך) שנחתמה ב-1867 בין אוסטריה והונגריה יצרה מלוכה כפולה (מונרכיה דואלית).
בהתאם לכך,מגיאר (הונגרית) נהייתה השפה הרשמית, וכן,השפה היחידה המותרת להוראה באזור ההונגרי של המלוכה.לסלובקים היה זה מקור טינה אשר גרמה למודעות לאומית מוגברת. יש עדות להזדהות יהודית עם רגשות ושאיפות לאומניות במאה ה-19 . למרות זאת, בשנים מאוחרות, אנטי-שמיים סלובקיים האשימו את היהודים בפעילות התומכת ב"מאגיאריזציה".


הראוריינטציה לאחר קריסת המונרכיה הדואלית

על אף שהמבנה הארגוני של הקהילות היהודיות לא השתנה באופן ניכר בארצות ההיסטוריות גם לאחר 1918, היו גורמים פוליטיים וחברתיים מסוימים אשר גרמו לתחייה של חיים יהודיים יצירתיים וחיוביים. הכוח המניע לרנסאנס זה בא, הן ברמה המעשית והן ברמה המחשבתית משתי מחנות מנוגדים – התנועה הצ'כית-יהודית הדוגלת באסימילציה מחד,והארגון הציוני מאידך. התפתחות זו נעזרה בהשפעה של הגורמים האורתודוקסים בסלובקיה. החלפתו של משטר דובר גרמנית ע"י ממשל צ'כוסלובקי, אשר בירתו בפראג, גרם אי-נחת ואכזבה רבה בקהילות היהודיות המערביות, אשר היו בעיקר מורכבות מדוברי גרמנית בעלי נטיות פרו-גרמניות. יהודים אלו ציפו כי תחת המשטר הצ'כוסלובקי החדש יישמרו כל זכויותיהם לחופש הפולחן ולאזרחות. הגישה הלאומנית עד מאד של הכנסייה והמדינה שמה את היהודים במצב אשר בו לא יכלו לדעת מה צופן להם העתיד .
בנקודה חיונית זו, התנועה הצ'כית-יהודית לפתע עלתה לראש החשיבות במאבק להישרדות היהדות האירופאית.
כתוצאה של חוקי המיעוטים של הרפובליקה, תומכי ההטמעה הגרמנית אשר גרו באזורים אשר בהם היוו הפרו- גרמניים הלא-יהודיים פחות מעשרים אחוז מכלל האוכלוסייה מצאו עצמם נדחקים מן תפקידי המפתח בקהילה.
תמיכה מעשית יותר ברנסאנס היהודי, בייחוד בכל אשר נוגע למסורת, באה משתי המחנות המנוגדים (הלאומנים והציוניים). ככל שהקהילות היהודיות של המחוזות המערביים כוננו יחסים קרובים יותר עם מקבליהם במחוזות המזרחיים, אשר הסתכלות עולמם ודרך חייהם היו לרוב אורתודוקסיים, האורתודוקסיה נהייתה חלק חיוני בתחיית שמירת המצוות בארצות ההיסטוריות. שלא כמו במקרה של המונרכיה האוסטרו-הונגרית, הממשל הצ'כוסלובקי דגל בפילוסופיה של חופש פולחן בלתי מתפשר. בניגוד לנהוג תחת החוק האוסטרי, בממשל הצ'כוסלובקי נישואים אזרחיים היו חוקיים ולא הייתה חובת הגעה לשיעורים דתיים בבתי הספר הציבוריים. בחטיבת הביניים, הוראה דתית התקיימה רק אם מספיק תלמידים חפצו בה. בתיכונים לא התקיימו שיעורים בנושאי דת ואמונה בכלל.


הבדלים דתיים

אופי הסנטימנט והביטוי הדתי של הרוב הגורף של יהודי סלובקיה היה ליברלי ובמסורת הטובה ביותר של התנועה הרפורמית המתונה אשר התפתחה בצל התקופה המנדלסונית. רוב היהודים בארצות אלו דיברו גרמנית, ולמעט קבוצה קטנה של ציונים, היו משוכנעים עד מעמקי נשמתם כי אינם חלק מה"אומה היהודית" אלא גרמנים.
אך בכל צ'כוסלובקיה לא הייתה שום תנועה מאורגנת של יהדות מתקדמת שניתן להשוותה לזו שבגרמניה, שקידמה באופן שיטתי את המימוש והאידיאולוגיה של דת ליברלית.
היהודים זכו לעתים תכופות לתמיכתם של האזרחים הלא-יהודים, שהיה להם חלק באירועים ההיסטוריים של היהודים שחיו בקרבם במשך מאות שנים. יהודי הארצות ההיסטוריות שהיגרו, לקחו איתם את השילוב יוצא הדופן הזה של שמרנות וליברליזם. לפיכך, אנו רשאים לומר שבאופן כללי, בזמן ייסודה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית ב-1918, היהודיות של היהודים בארצות ההיסטוריות אופיינה בתערובת של פולחן רפורמי "מואר", והערצה עמוקה לשרידי המורשת ששורשיהם נעוצים בעבר של אלף שנים כמעט.

האמנציפציה
ב-1867, הדיאט ההונגרי העביר סוף-סוף את חוק האמנציפציה, שהעניק זכויות אזרחיות ופוליטיות מלאות ליהודי הונגרי, ומכאן גם ליהודי סלובקיה.
בשנה שלאחר מכן התכנס קונגרס יהודי-הונגרי במטרה להקים גוף אדמיניסטרטיבי משותף של כל הקהילות היהודיות בהונגריה ובסלובקיה. הצעד הזה אמור היה לשים קץ לנטיות הבדלניות של היהודים האורתודוכסים. הקונפליקט בין היהודים האורתודוכסים ליהודים הליברלים בסלובקיה פרץ ב-1843, בויכוח על מיקומה של ה"במה" בבית הכנסת החדש בליפטובסקי סואטי מיקולאש. הקונפליקט הגיע